הדבר המקובל ביותר לעשות הוא להשוות בושם ליצירה מוזיקלית. משהו שהולחן, סימפוניה שלמה שלה כלים רבים, מקצבים, והתפתחות לאורך זמן. ולאדם המלחין את הבשמים כאחד שתחום עיסוקו הוא אומנות לכל דבר, ושההבנה הטכנית והמדעית חשובה אך היצירתיות היא הדבר החשוב ביותר.
במוזיקה יש תווים ואקורדים וכך גם בעולם הבישום, נהוג להתייחס לריח מסוים כתו בודד.
וכמו במוזיקה למספר תווי ריח המחוברים יחדיו לאקורד.
בעולם קיימים היום כ-3000 תווי ריח, מולקולות, אשר אפשר להרכיב מהם ריחות שונים ומגוונים.
מספר השילובים האפשריים כמובן הוא בלתי נתפס והוא די אינסופי.
מאז ההתפתחות של הכימיה האורגנית לפני יותר מ-150 שנה. החלו לסנתז במעבדה ולחקות חומרי גלם ממקור טבעי ולהפיקם באופן סינתטי. כך שרוב הבשמים כיום, רובם הגדול הוא בעצם מולקולות שסונתזו במעבדה. ומחקות באופן לעיתים מושלם חומרים טבעיים. היתרון שבהם הוא שלבשם ( אדם אשר עוסק בייצור בשמים ) יש יכולת לשלוט בכמות הרצויה של כל חומרי הגלם. כך לדוגמה אם הריח החייתי שקיים בפרח היסמין חזק מדי ולא נעים לכולם, אז הבשם יכול לבנות את היסמין במעבדה מבלי להשתמש בכלל באותו תו ריח חייתי ובכך להפוך אות לעדין יותר. או ליצור משהוא שבכלל לא קיים בעולם שלנו... מה שמוגדר Fantasy Perfumes.
בניגוד לתפיסה הרווחת, דווקא המולקולות הסינטטיות הן הבטוחות יותר בשימוש מכיוון שעוברות בדיקות מחמירות ורגולציה מעמיקה לפני שנכנסות לשימוש, בעוד שלשמנים הטבעיים, המכילים לעיתים מאות מולקולות ריח שונות בתו ריח אחד, קיים פוטנציאל אלרגני גדול בהרבה.
כך שלמרות שחברות הבישום מתהדרות בזה שהבשמים שלהם מכילים פרחים מסוימים, פירות או עצים מסוימים, לרוב לא כך הדבר.
וזה כמובן משיקולים של מחיר והורדת עלויות, אבל לא רק, במצב כזה חופש היצירה הוא גדול בהרבה וניתן לייצר דברים מגוונים ושונים ממה שהטבע הגדיר.
מותגי הנישה לעומתם, הם חופשיים יותר ביצירה וגם בשימוש בחומרי גלם יקרים יותר. כך שבתחום זה נוכל לראות הרבה פעמים שימוש בחומרי גלם יקרים בהרבה בהשוואה לבישום המסחרי.
